שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית ד"ר ניר ארדינסט

העדשה המיני סקלרליות היא העיצוב הנפוץ ביותר בקרב מתאימי עדשות מגע סקלרליות בישראל וארה"ב, בזמן שמתאמי עדשות מגע סקלרליות באירופה מעדיפים את העיצוב של העדשה הסקלרלית בגודל מלא.
העדשות המיני סקלרליות נעות בין 15.0 מ"מ ל-18.0 מ"מ קוטר.1-4
הן מדגימות מרווח/מגע קורניאלי מינימלי, עם אזור מגע יחסי שנחשב בינוני עם הסקלרה.

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית

עדשה סקלרלית בגודל מלא בעלות קוטר של 18.0 מ"מ עד 24 מ"מ נקבל מרווח מלא בקרנית ואיזור רחב יותר של מגע עם הסקלרה (איור 3).1-4
עדשות סקלרליות בגודל מלא קלות יותר להתאמה בקרניות מאד מורכבות, מכיוון שהקרנית קמורה מאד. העדשה צריכה להיות מספיק קשיחה ללא קשר לגודל העדשה או עיצובה, על מנת למנוע גמישות של העדשה.1-4
כשאוחזים את העדשה בין האגודל לאצבע ומפעילים לחץ בינוני, אסור שהעדשה תתכופף. אם העדשה גמישה, יש סיכוי שיווצר לחץ שלילי מתחת לעדשה, אלא אם העדשה מותאמת שטוחה בצורה משמעותית כדי למנוע מערכת אטומה.
לחץ שלילי מתחת לעדשה עלול לגרום ל –Limbal swelling.1,2

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית

התאמת עדשה סקלרלית מבוססת על העומק הסגיטלי מתחת לעדשה, בהשוואה לעומק הסיגטלי של הקרנית.
הגורמים שמשפיעים על העומק הסגיטלי של העדשה והקרנית כוללים קימורי קרנית, קימורים פריפרליים או מידת האספריות של הקרנית וקוטר העדשה /קוטר הקרנית.
ייתכן ולשני פציינטים שונים נמדדו אותם ערכים קרטומטרים , אך אם עין אחת קטנה יותר-העומק הסגיטלי יהיה קטן יותר בצורה משמעותית.1,2
עיצובים קורניאוסקלרלים או סמי סקלרלים מצריכים עומק סגיטלי יותר קטן ביחס לקרנית, כשם שעדשות הקורניאליות מותאמות מעט יותר שטוח מהמרידיאן השטוח של הקרנית,כדי למנוע הידבקות העדשה לקרנית.5-8
עבור עדשה מיני סקלרלית נחוץ עומק סגיטלי מינימלי, בזמן שעדשות סקלרליות מצריכות עומק סגיטלי גדול ומקסימום מרווח מהקרנית.5-8
כאשר אנו בוחרים עיצוב של עדשה,עלינו לזכור את המרווח הקורניאלי הרצוי בהתחשב בקוטר העדשה.

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית

בחירת העדשה מהסט מתבצעת בעזרת מבט חטוף מהצד (פרופיל הקרנית) והערכת מצב הקרנית וזווית הסקלרה.
לאחר מכן בוחנים את מנח העדשה והעדר בועות וההתאמה הסופית נעשית בעזרת התמונה הפלורסצינית באופן כללי (הסרת הקשתית) והערכת העומק (אופטיק סקשיין באור לבן תוך השוואה לעובי חומר גלם העדשה ועובי הנוזל) שמקבלים בזמן התאמת העדשה.

 

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית: תמונות פלורסצין והערכת ההתאמה

בעדשות קורניאו סקלרליות וסמי סקלרליות עלינו לראות ספיגה משמעותית של הפלורסצין מאחורי העדשה, כמו בעדשות  מגע קשות קורניאליות, אם כי בצורה מעט יותר איטית.5-8
בעדשות מיני סקלרליות צביעת הפלורסצין נעשית בצורה מאד איטית, וייתכן שתצריך דחיפה של הקצה התחתון או העליון של העדשה על מנת להאיץ את התהליך.
בעדשה סקלרלית מלאה לא נראה צביעה פלורסצינית בזמן בדיקה סביר, לכן מומלץ לשים פלורסצין בתוך העדשה בזמן הרכבת העדשה.
השימוש בפילטר ראטן צהוב הכרחי להערכת התמונה הפלורסצינית של עדשה סקלרלית.5-8
שלא כמו בעדשות מגע קשות קורניאליות, בהתאמה של עדשות סקלרליות יש להעריך את ההתאמה מהפריפריה למרכז.
תחילה יש להעריך את הקצה ואת איזור המגע של העדשה בפריפריה, לאחר מכן את האיזור הלימבלי ולבסוף את תמונת הפלורסצין במרכז.5-8

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית: היקף העדשה

בהתייחס לקצה העדשה, אסור שקצה העדשה יפגע בכלי דם, יגרום להלבנה או חריצה בסקלרה.
שיקוע בסקלה נפוץ בעיצובים של עדשות סקלרליות קטנות, שמותאמות עם עומק סגיטלי גדול מדי.5-9
הדבר נדיר בעדשות מיני סקלרליות ובעדשות סקלרליות מלאות, בגלל אזור המגע הגדול יחסית של העדשה עם הסקלרה.
בעדשות עם העיצובים הגדולים אפשר לראות אזורים ממוקדים של חדירת כלי דם או הלבנה.
אזורים אלו כוללים פינגווקולה, איזורי צביעה במיקום שעה 3 ו-9 בסקלרה מאד טורית, או מתחת לעפעף עליון כשיש מתח של העפעף.5-9
ישנן מספר דרכים להתגבר על איזורים אלו של עודף לחץ.

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית: מכשול 

במקרה של פינגווקולה ניתן לבצע שקע במשטח האחורי של העדשה. יש לסמן בעזרת טוש לא מחיק את האזור שבו יש לבצע את השקע.5-9
במקרה של  3ו-9 יש להזמין עדשה עם פריפריה טורית, או להקטין את העומק הסגיטלי הכללי של העדשה ע"י השטחת הקימור של העדשה, או השטחת אזור הפריפריה מבלי ליצור הרמה של קצה העדשה בשעה 6 ו-12.
קצה מורם יגרום לתחושת גוף זר ואובדן אפשרי של העדשה.
זה מופיע לרוב בקונס אובאליים, pellucid marginal degeneration או בשתלים אי רגולריים.1,2,5-9

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית: אזור לימבלי

באזור הלימבוס (הגובלת) שי חשיבות יתרה על מנת לשמור על תאי גזע בריאים, הגובלת צריכה תמיד להישטף בנוזל.
מרווח לימבלי גדול יגרום לבועות.
פלורסצין צריך להיכנס מחוץ לאזור הלימבלי לתוך הקרנית, כשהוא מכסה לגמרי את הגובלת. אם יש צורך בנקבים (עדשת מגע סקלרלית מחוררת), יש לעשות אותם באזור של המרווח הלימבלי.
הנקבים מסייעים בהוצאת העדשה ע"י שיפור פעולת היניקה מתחת לעדשה.
הנקבים צריכים להיות בקוטר של 0.5 מ"מ או עד כ-1 מ"מ עם קצוות מלוטשים, כדי למנוע הצטברות משקעים.
נקב שממוקם ישירות באיזור הקרנית אינו אפקטיבי.1,2,5-9
הנקבים אינם הכרחיים לתפקוד התקין של העדשה. כמו כן הם לא ימנעו את היצמדות העדשה, והם עלולים לפעמים לגרום להיווצרות בועות מתחת לעדשה.

שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית: הערכת עומק סגיטלי

בהקשר למרווח במרכז נהוג שאם העומק הסגיטלי גדול מדי ייווצרו בועות מרכזיות מתחת לעדשה להפך, אם העומק הסגיטלי נמוך מדי יהיה מגע של העדשה במרכז.1,2,5-9
לאחר המתנה של מחצית השעה, ניתן בקלות להעריך את העומק הסגיטלי ע"י מבט חטוף והסתרת הקשתית או ביצוע אופטיק סקשיין עם אור לבן במרכז הבלט (קון).1,2,5,6
יש להעריך את עומק הקלירנס בעזרת אופטיק סקשיין והשוואה של העובי של חומר גלם העדשה לבין מאגר הדמעות כאשר לרוב יש לשמור על מאגר דמעות בעובי של 300 מיקרון לפחות.1,2,5,6

המאמר שיטות התאמה של עדשת מגע סקלרלית כפוף לזכיות יוצרים של המרכז לקרטוקונוס